קוראים לי הילה תמר אדרי, עובדת סוציאלית (M.A) מומחית בטיפול באובדן וטראומה בקרב אנשים עם מוגבלויות (מ.ר 31141)
מלווה אנשים עם מוגבלות שאיבדו אדם קרוב מתוך אמונה כי הם מסוגלים לפגוש את המוות באופן המותאם ליכולות שלהם ובדרכם לבחור בחיים מחדש.
2018 -2019 בשנים אלו התחלתי את דרכי הראשונה כשהקמתי את המחלקה לעבודה סוציאלית באחד ממוסדות הדיור לטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (מש”ה) בישראל, כך נחשפתי להדרה חברתית בטיפול הנפשי באנשים עם מש”ה האבלים על יקיריהם ובטקסי לויה ומנהגי אבלות.
2020-2022 עם פרוץ מגיפת הקורונה ואיתה החשיפה הרבה למקרי מוות ואובדנים נוספים התחלתי את כתיבת עבודה התזה במטרה לבחון מה הם הגורמים שנקשרים עם תפיסותיהם של אנשי מקצוע אשר מתוקף תפקידם נחשפים לתופעה זו, הופתעתי לגלות כמה דלה וענייה הספרות המקצועית בנושא הזה, על מנת לגייס ידע נוסף המשכתי את המחקר בהולנד.
בשנת 2023 הובלתי שיתופי פעולה עם בכירים באוניברסיטת CHE בהולנד וארגונים נוספים, כולם האירו מניסיונם הטיפולי והמקצועי וסייעו לי לגייס ידע עדכני ופרקטי.
בשנת 2024 עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל יזמתי עם שותפים נוספים את מיזם הבשורה המרה במסגרתו תורגמו תוצאות המחקר לכלי טיפול פרקטים עבור אנשי מקצוע. מאז פרוץ הלחימה ליוויתי אנשים עם מש”ה שנעקרו מביתם בעוטף אל דיור חוץ ביתי חלופי, דרכם חשפתי לשדה נוסף שכל כך מעט נכתב ונחקר עליו עד כה בהיבט הקליני.
האמונה שמובילה אותי היא הידיעה שבמשברי חיים, במצבים הכי גרועים וקשים – יש כוחות. אנשים עם מוגבלויות מסוגלים לפגוש כאב ובעזרת תיווך והנגשה לצמוח מתוך אירועים טראומתיים. כיום, אני מלווה אנשים עם מוגבלויות שונות במרכז חוסן שדרות, מרצה בבית הספר המרכזי להכשרה עובדים של משרד הרווחה ובמקומות נוספים, מטפלת בנפגעי פעולות איבה ובמשפחות שכולות המוכרות במשרד הביטחון.
מדריכת סטודנטים מבתי ספר ללימודי עבודה סוציאלית.
אני מאמינה כי גם אם ארוכה הדרך לשילוב אנשים עם מוגבלויות בקהילה, אנו פוסעים לקראת היעד לשם מתן טיפול מכבד והולם בזכות ולא בחסד.
טכניקות טיפוליות שפיתחתי יכולות לסייע לכל אדם באוכלוסייה הכללית בשימור החוסן הנפשי ומועברות בהרצאות וסדנאות לחברות וארגונים מהאוכלוסיה הכללית.
מוזמנים לעקוב אחרי ברשתות החברתיות ולשתף חברים.
בברכה,
הילה תמר אדרי